גילי

אחרי שיחרור הפוסט הראשון שמעתי את אריק מתבטא ומבטיח שזה הולך ונהיה קל עם הזמן. משונה, כי שרון גפן התריעה מהשני, וחשבה שהוא אפילו קשה עוד יותר מהראשון.

מרגישים מבולבלים? גם אני.

אז לפני שאני מתפנה לעשות קצת סדר בבלגן, סדר בבלוג, אני צריכה פינת כתיבה בבית. פינה בבית שתשמש אותי בימי החורף הברוכים (שיבואו עלינו לטובה, בדחילו וברחימו) ובימי בצורת (כלכלית. המיתון עלול להגיע גם לפה), בהם לא אוכל להרשות לעצמי בתי קפה. פינה כזו שיתקיימו בה שלושת התנאים הדרושים למוזה בכדי שתיפול עלי: כיפת שמיים, אוויר צלול ו (מה כבר ביקשתי, קצת) שקט.

תחת האילוצים לא נותר לי אלא לתקוע יתדות ראשונות במרפסת. הרחק ככל הניתן מעיניהן הרואות של הקטנות, הרחק מהפול-פול-ווליום הבוקע מהמדיה-סנטר והרחק הרחק מהמקרר. אז נכון – כיפת השמיים היא בעצם כיפת המרפסת של השכנה מלמעלה, ונכון שהאוויר הצלול מהול בפיח של כביש חיפה ורידינג, וכן, זה נכון שאפילו דלת זכוכית מחוסמת בעלת זיגוג כפול לא עושה את עבודתה נאמנה ומתקשה לבודד אותי מרחשי הבית. ונכון שהמטוס שנחת הרגע בשדה דוב חתך לי את חוט המחשבה, וגם זה שלפניו. ונכון שכל מה שנותר לכם לעשות, אם בא לכם לראות אותי עכשיו, זה פשוט לשים את נקודות הציון בגוגל-ארץ ולחייך. בא לכם, נכון?

אז רגע לפני שאתם פותחים גוגל ארץ או נרשמים לרסס שלי קבלו על רגל אחת כמה נושאים שחשבתי שאני ארצה לדבר עליהם, פעם, כשיהיה לי בלוג משלי:

1. על עצמי. הגיגים, מחשבות ומחשבות טורדניות
2. על (ננו-)טכנולוגיה ועל מה שקורה אצלי מתחת לפני השטח
3. על האמת ורק את האמת (שלי) מאחורי המשפט ילדים זו שמחה. ולמה אחרי הכל, ילדים זו בכל זאת שמחה
4. איך המדיה החברתית השפיעה (גם) עלי, על הזוגיות שלי, שלהם (ושלכם?)
5. על השיגעון שלי למוזיקה, לכתיבה ועל השיגעון
6. תשכחו מסקס אבל לא מסקס אפיל
7. על החלומות, החגורה השחורה בקראטה שעוד תהיה ועל הבלוג שכבר יש
8. ועל כל הדברים האחרים שלא עולים לי עכשיו לראש