דברים שעוברים לי בראש
נכתב בתאריך January 10, 2009 מאת גילי תאגוריהוא: “הרבה זמן לא ביקרת פה, חשבתי עליך השבוע
אני: “אהה, סתם לא יצא (המיתון הו המיתון)
הוא: אז מה אנחנו עושים היום?
היום זה היום המי-יודע כמה (עשרים כבר) של מבצע “עופרת יצוקה”. היום הזה הוא תזמון מושלם להפקיד את ראשי בידי המספריים של המעצב שיער שלי ולתת לו יד חופשית לעשות בשיער שלי שפטים. אחרי הכל, לא מחמיאה התספורת ככל שתהיה, קצרה ככל שתהיה, אסימטרית ככל שתיהיה – לטרגדיה האישית שלי אין מקום בימים אלו. באלו מובטח לי, שאת המראות הקשים שישתקפו מולי במראה אוכל להמיר בכל שעה במראות הקשים של המלחמה או בצפייה בפונוגרפיה הקשה המציפה את הרשת.
הוא: למה את מחייכת?
אני: אני חושבת על הפוסט הבא שלי. ואתה? (החיוך הזה שלך מלחיץ אותי)
הוא: מתי אמרת שבעלך חוזר מפריז?
אני: מחר (אמרתי?? או ששוב הוא נחל הצלחה בשיווק ויראלי של הקרמשניט הפריזאי שלו?)
הוא: (מחר??? מצטער אבל) עד מחר השיער לא יספיק להתארך … אה, ותזהרי – אני עוד אקרא לך שם בבלוג.
האמת היא שלספר שלי אין בכלל מחשב. אין אינטרנט. אין לו מייל. מה שגם אומר (שאלוהים) אין לו מנוי רסס לבלוג שלי (ולכם???). אבל בהחלט יש לו יד בפוסט הכי יקר שלי שנרקם לו תוך שהוא גוזם לי את הפוני ואת החיוך סופית מהפנים. אחנו מפטפטים קצת על המלחמה. הוא מספר לי על הקטיושה שהביאה לסיומה של חגיגת בר-המצווה שלו באיזה מקלט בקרית שמונה. אני מספרת לו על הזכרונות מחגיגת בת-המצווה שלי (מה לבשתי שם לעזאזל?). הוא מספר לי על החרדות הקיומיות של אמא שלו, ואני – מהרהרת בחרדות הקיומיות שלי כרגע – רק שלא ייבש לי את הפוסט עם הפן. החרדה הזו מובילה אותי לשלוף דף A4 מהתיק ולהתחיל לכתוב עיוור את הפוסט הזה. ולהצטער כל כך שעדיין לא הומצא לו הרשמקול שיקליט את המחשבות שלי (או שבעצם כן?). 
הוא: בסוף החודש אני נוסע לתיאלנד.
אני: איזה יופי. חופשה? (עד תיאלנד אתה בורח?)
הוא: כן. כשאחזור, אני אקנה לי מחשב וארשם לך לבלוג.
אני: יוו. נהדר. (מה נהדר, מה? הלך לי הפוסט)
בניסיון אחרון להמנע מלראות את הבבואה החדשה שלי במראה, אני מורידה את המבט למטה, אבל שם, אני נתקלת במספר סנטימטריים וסנטימנטיים של שיער שרועים על הריפצה. אני נפרדת מהם לשלום. וגם ממנו. משם אני יוצאת לחנות הגלידה הסמוכה וממתיקה את הגלולה המרה באבקת גלידת יוגו. אנשים ברחוב נועצים בי מבטים שאני לא אוהבת. מושפעת לחלוטין ממרתון “מתי נתנשק” שערכנו בסופ”ש, אני מתקשרת אליו ומציעה לו שאת הפגישות שלנו בחודשיים הקרובים נקיים באיזה בית-מלון, בחושך. שכשהוא חזר הביתה בערב, הוא הסתכל עלי – ואכן נהיה לו חושך. בעיניים. 
.
January 16, 2009, בשעה 1:35 am
הפוסט הטוב ביותר שלך עד כה אין ספק
January 16, 2009, בשעה 12:40 pm
מי חשב שפוסט על תספורת יהיה כזה מצחיק
תודה!
January 16, 2009, בשעה 2:31 pm
פוסט מקסים, מסכים עם ניב שזה בהחלט הפוסט הטוב ביותר שלך עד כה.
January 16, 2009, בשעה 5:34 pm
לרגע פחדתי שהלינק מהפיסקה האחרונה לא מפנה אלי….
קרעת אותי..
January 16, 2009, בשעה 5:51 pm
i know the feeling when you look down and see all this hair.
last time i let him cut so much i told him: i must have just made your day.
i’m sure you look great, it’s fun and we can only do these experiments without looking rediculous until a certain age…
made me laugh and will do my best to influence you into a prada handbag next time
January 16, 2009, בשעה 6:09 pm
תודה על המחמאות על הפוסט (ולא על התספורת. מה ציפיתי?)
יוסי – נו באמת…
למרות שאני לא בטוחה שההוא מהתגובה לפניך יאהב את זה
יעל – תודה. בינינו, תספורת פלוס גוונים פלוס מסכה בלב תל אביב היא כמעט שוות ערך לקניית תיק של פרדה (מקורי) בניו-יורק, אבל תאתגרי אותי
January 17, 2009, בשעה 11:48 am
מצחיק אותי שמדרגים לך את רמת הפוסטים…. מעניין אם היית חושפת יותר מחשבות אישיות גם אותן היו מדרגים (“הממממ…. בהחלט מחשבה טובה אבל זו שלפניה היתה מחשבה הרבה יותר טובה. תשתדלי יותר”)
את כותבת מקסים. נקודה.
והתספורת נהדרת ומחמיאה לך אף יותר מהקודמת!!
נראה לי שאסימטריה מתאימה איכשהו להלך רוח הנוכחי.
January 18, 2009, בשעה 11:28 pm
עלמה ולמה – דירוג הפוסטים אומר שאין לי מספיק מאלו, ושאני צריכה לכתוב יותר.
תודה ותודה.
הלך רוח נוכחי זה טוב, אבל איך לעזאזל מאריכים שיער עם תספורת אסימטרית שכזו?
January 19, 2009, בשעה 7:54 pm
מאריכים לאט ובזהירות דרך שלל תספורות אסימטריות
אכן <> אין לך מספיק פוסטים. אבל אנשים שעסקינן איכות ולא כמות אנחנו…
January 20, 2009, בשעה 4:14 pm
מבלי לתת ציונים … נכנסתי מיוזמתי לקרוא ופשוט נהנתי.
את דעתי בעניין התספורות שלך את יודעת … זה ישמע קצת מלוקק לכתוב את זה כאן.
January 24, 2009, בשעה 12:58 pm
גילית! את מהממת ככה ובכלל, אני חושבת שקצר הולם אותך יותר.
הפוסטים שלך רק משתפרים ואת יודעת מה זה אומר- את צריכה לכתוב יותר!
אני הולכת להתבייש בפינה שעוד לי אין מנוי רסס עליך.
January 30, 2009, בשעה 7:03 am
באתי.
נדלקתי!
אמשיך לעקוב…
February 1, 2009, בשעה 11:21 pm
תודה לאחרונות המגיבות.
אתי – באתי לפליקר בגלל העיצוב (וואוו!), נשארתי (גם) בגלל הילדה.http://www.flickr.com/photos/64522492@N00/317384568
May 4, 2010, בשעה 10:31 pm
וואו גילי….עולם שלם התגלה לפתע….חשבתי שאנחנו מכירות ,את יודעת כבר חודשיים נפגשות בחוג בלט של הבנות מקשקשות על הא ועל דא…וחודשים קודם היו פגישות פה ושם בגינה….והנה עכשיו במקום ללכת לישון אני קוראת על נפלאות ידי הספר ומעללי משפחת תאגורי בחופש הגדול…נו באמת….האמת נהנתי מכל רגע….