גילי

ויקי כריסטינה ברצלונה:
השנה: אלפיים ותשע. המקום: הרשת. הנסיבות: טוויטר.
באותו השבוע, השתרענו לנו בכיף על הספה כשהטוויטדק השתרע כולו על המסך של הניידים, התסכלנו אחד על (הפרופיל של) השניה, ושתקנו. את השקט הזה חתך קול ציוץ של ציפור (תשכחו מחסידה) שהביאה איתה את הבשורה של הערב בפחות מ- 140 תווים: “סרט, את ואני, הערב?”. תוך כדי שאנחנו מנהלים דיון סוער בדיירקטים מי יהיה זה שיצא להביא את הסרט מהמכונה הסמוכה, לא איחרו להגיע המלצות. כן, ככה זה כשאתה נמצא שם לפני אופרה ווינפרי ולפני זה שצילם את אישתו עושה כביסה בביקני. ואולי כן, ככה זה כשאת נשואה לזה שחושף את עכוזו בתחתוני בוקסר צמוד עושה כביסה (זהירות, מראות קשים). ובכל זאת, הלכנו על ההמלצה של מספר 38 ברשימת הטוויטריסטים הישראלים המובילים, דביר רזניק: ויקי כריסטינה ברצלונה. הסרט הנהדר הזה והסצנה בסרט במסעדת “ארבעה חתולים” לקחו אותי שבע שנים אחורה – לירח הדבש הדבש, והזכירו לי שיום הנישואים השביעי שלנו ממש, אבל ממש, קרוב.

תחילת היחסים החברתיים:
השנה: אלפיים ואחת. המקום: לילינבלום עשרים ושתיים. הנסיבות: שלוש כוסות (יותר מידי) של סקס און דה ביץ’ (או שמא זה היה קיריק?)
שום סיבה הגיונית אחרת לא יכולה להסביר את היותי (קלה להשגה) קלת דעת עד כדי שחילקתי את הטלפון שלי לעלם צעיר שעל (האייפון) הפלאפון שלו התנוססה בגאווה הכתובת הבאה The nipple man. ללא ספק, היא היתה על הקיר, אלא שאני הייתי שיכורה מכדי לקרוא אותה. מאון לאון, הקצין בקבע (ראו ערך: שבעה דברים שלא ידעתם על יוסי תאגורי) החליט לקחת את הרעיון של הפיק אפ צעד אחד קדימה ואסף אותי לרומא עם טבעת אירוסים בתיק, הישר למדרגות הספרדיות. ההצעה הרומנטית (אווו…) גדעה מסע קניות כמעט ומוצלח בבנטון והותירה שקית גדושת ערמונים יתומה מבעלים. אגב, אמרתי לו כן.

אחד במאי, יום הפועלים:
השנה: אלפיים ושתיים. המקום: שרתון סיטי טאוור. הנסיבות: חתונה.
אחד במאי אלפיים ושתיים. בשעה שאיגודי פועלים בעולם זוכים ליום שלם של סולידריות, הוא ואני מפגינים סולדריות מתחת לחופה.

“סולידריות היא רגש של אחדות המבוסס על שותפות של אינטרסים, מטרות או העדפות בין בני אדם. המונח מצביע על היחסים החברתיים הקושרים אנשים אחד לשני”. ויקיפדיה. סולידריות חברתית.

ירח דבש:
השנה: אלפיים ושתיים. המקום: ברצלונה. הנסיבות: איקס בוקס. תשכחו מרומנטיקה.
אנחנו יורדים מהמטוס ועוד לפני שהספקתי להגיד את השם ג-א-ו-ד-י מצאתי את עצמי עם פחות 300 יורו בכיס, איקס בוקס חדש במזוודה ובעל אחד מחוייך מאוזן לאוזן. את החיוך הזה התקשה למחוק לו מהפנים אפילו המחיר המופקע ששילמנו עבור קדרת פאייה פירות ים במסעדת תיירים בנמל, במחיר של שני לילות בבית מלון סופר-דה-לוקס בברצלונה. המלון שלנו שוכן לא הרחק מכיכר קטלוניה, מרחק כמה צעדי הליכה מבר ברצלונאי טיפוסי בו אנחנו לוגמרים קאווה על הבר. פתאום אני מבינה שהשנה היא אלפיים ושתיים – טרם עידן פייסבוק ופידמי. אז אני מנשנשת לי טאפאס ונושמת אווירה מבלי לחשוש שיתייגו אותי או את המנה שלי בפוזה לא מחמיאה. אני נאנחת. תודה לאל!

החיים שאחרי:
השנה: אלפיים ותשע. המקום: דירת שלושה חדרים. הנסיבות: שתי ילדות. (נו טוב, אז אולי גם קצת אהבה).
הצלחנו לצלוח עוד שנה של חיי נישואים למרות שיוסי מעולם לא תלה כביסה (אל תגידו לי שחשבתם שדמי מור כן). יש מי שיגיד לכם השנה האחרונה הזו אנחנו חייבים לטוויטר, שאפשר לנו לחסוך ביועץ נישואים ולהשקיע במקום בעולם הקוליניריה. רונן, ימים יגידו. כרגע יוסי, אחרי שבע שנים שאנחנו חולקים את אותו שם משפחה, אולי לקבל אותך בלי שערות על החזה זה גיוון מעניין לחיי הנישואים, אבל בהחלט לא מתנה! ולכן אם עוד לא רכשת כזו – יש לך הזדמנות אחרונה לנצל את הקשרים שלך עם אשטון קוצ’ר (בחיי שהוא עוקב אחרי שידורי הניסיון) ולרוץ לרכוש את המתנה שהייתה עושה את דמי מור מאושרת. מזל טוב!