גילי

אם נתקלתם השבוע בדמות שחומקת מהקניון עם שקיות עמוסות דברי מתיקה ולא מותגים, אם תהיתם מדוע היא מישירה מבט לרצפת הקרמיקה המבריקה בקניון ולא לכיווניכם, ואם הכותרת גרמה לכם לזוז באי נוחות על הכסא ולהביט מטה לכיוון היריכיים, ואם אתם כבר פה, אז תעשו תרגילי עיצוב לאצבעות ולעיניים, גלגלו את העכבר למטה, ותמשיכו לקרוא:

שלל השרב שהיה, תם ונשכח, שלל הסיילים והמבצעים על פריטי קולקצית הקיץ שהקדימו את בואה הרישמי של העונה, ושלל הציוד הדרוש לי לקראת אוטוטו החופשה המשפחתית שלנו באילת, גרמו לי להדרים ולרדת נמוך אל מתחת לקו הכתפיים והמותניים עם פוסט אקסהיביציוניזם. הסירו דאגה מלבכם, אין בכוונתי לחשוף פה או באי הגלות או הפנינה, את אזור החלציים שלי, אלא לחשוף את המסע שלי אל נבכי הגוף והביקיני. את המסע שלי אחר הבגד שיגלה טפח ויכסה טפחיים מגופי המכוסה בנדיבות בשכבה עבה של קרם הגנה. את המסע שלי אחר הבגד הקיומי של כל שורדת, בגד ים.

בהישרדות כמו בהישרדות, המטרה מקדשת את האמצעים. שיננתי וגזרתי על עצמי תענית ומסע התערטלות מול מראות בתאי מדידה הפזורים בקניון. ושם, מול אחת המראות, היה לי רגע של יוריקה בו התבהר לי מי אני ומה התכלית שלי הקיץ –  במזגן עמוק מתחת לפוך הנוצות שלי. וכאילו לא די בצום ובזוועות שהייתי עדה להן בתאי המדידה הקלסטרופוביים והחנוקים, באו וזרו לי מלח גס על הצלוליטיס יוסי וליאור עם השקת מהדורת “ספשייל הביקני” של שידורי הניסיון (ולא, אין טעות ביו.אר.אל). השניים, תחת מעטה של חגיגות פרק ארבעים התחככו בדוגמניות בלבוש מינימליסטי ושירבבו בין הטקסט ובין מילים כמו טכנולוגיה וגאדג’טים תמונות שללא ספק שינו את מאזן הצופים, הגברים והנשים, בתוכנית. תמונות שכנראה הביאו להם – תוכנית חדשה בדה מרקר (ברכות!), ולי – כאב לב. ואני בבית – עושה פרצוף של מפרגנת, מפנטזת על בקרדי בריזר קר על חשבון מגזין בלייזר ועל חזה של פמלה אנדרסון, ובעיקר מייחלת לרגע שהוא ישוב מצילומי משמר המפרץ בנמל תל אביב, ויחליף אותי במשמר על הילדים.

 אני בהישרדות הפיליפינים? סביר להניח שלא. מזל. שלכם. 

ואפרופו הילדים, בימי החמסין כשהשמש יוקדת לי על הנשמה, התכלית שלהם לא ממש עולה בקנה אחד עם שלי. יש להם פתרונות צינון  חסכניים בחשמל – צינון על ידי מתקני מים. לשמחתם, מחר אנחנו מדרימים לאילת ובתיק כבר ארזתי בגד ים ופיסלון חסינות שאולי יציל אותי מהמתנה בתור לארטיק שוקו-שוקו ומהשתכשכות במים, כשעל גופי הלבשה תחתונה בלבד, ולצידי גברים מצויידים בקושי בספידו. לבושה מכף רגל ועד ראש, בתואר השורדת האחרונה של הישרדות הפיליפינים אני לא כבר לא אזכה. כרגע אני רק מקווה לשרוד את ימי הקיץ.

השורדת מודה לגיא – זו-ארץ על החיבוק וזרזבזסקי על העיבוד של התמונה.